תחילת דרכה של הטלוויזיה הועברו שידוריה באמצעות אנטנות קרקעיות, ומספר הערוצים הכולל היה מצומצם. ערוצי הטלוויזיה שודרו בשיטה האנלוגית בשני טווחי תדרים, תדר גבוה מאוד (תג"מ - VHF) ותדר אולטרה גבוה (תא"ג - UHF). עם המעבר לשידור דיגיטלי והפעלתה של טלוויזיה בכבלים, ולאחר מכן עם הפעלתם של שידורי טלוויזיה בתקשורת לוויינית והגדלת רוחב הפס משמעותית, גדל מאוד היצע הערוצים. טווח הקליטה של ערוץ טלוויזיה בשידור אלחוטי מוגבל לטווח של האמצעים המשמשים להעברתו, דורש אנטנות לשידור וקליטה ואינו יעיל. לעומת זאת, שידור בלוויין או בכבלים מאפשר שידור בו זמנית בערוצים רבים.